התקשרו עכשיו : 03-6045047

השאיר פרטים ונחזור אליך בהדקם

לרבע את המעגל – בנין ודיור

מאת: דקל גודוביץ

צילום: עמית גרון

אדריכלות: יולי וולמן

שטח המגרש: 1,000 מ"ר

שטח הבית: 500 מ"ר

 

בית שנזנח במצב שלד, עם מרפסות מעוגלות וחדר מדרגות לולייני, קיבל חזות חדשה ושונה.

מבט רחב המתחיל משמאל עם דלת הכניסה מאחורי גרם המדרגות הלוליני ונמשך עד לדלתות ההזזה הגדולות הנפתחות לחצר. ארונות העץ שבמרכזו מסווים מאחוריהם את המערכות הטכניות וחדר העבודה.

מצעות גושי תיבות מלבניות והרבה סימטריה

יולי וולמן לא אוהבת קווים מעוגלים בחוץ. "באף בית לא תמצא אצלי עיגול מבחוץ. בעיצוב פנים, הקו העגול מחדש ומרענן, אבל בחוץ לא. לא קיר עגול ולא גג עגול, שנותן תחושה של מבנים אחרים ופחות תחושה של בית. זה גם לא ים תיכוני בעיניי". לכן, מפתיע לגלות שמאחורי הכניסה המרשימה, המורכבת מגושי תיבות מחומרים שונים, מסתתר בכלל גליל, גליל של מדרגות לוליינויות. זהו שריד משלד בית פרטי שתוכנן עבור אויגרך רוסי, שבו האדריכל חשב, כנראה, שהצורה העגולה בחזית תפריד בין שני הגושים ותסמן כלפי חוץ את מהלך המדרגות האנכי. באותו סגנון, עוגלו גם המרפסות בחזית הקדמית ובחזית האחורית.

כשוולמן המשיכה את התכנון, היא החליטה לא להרוס את שלד הבניין הקיים משיקולי רישוי, אבל עברה עליו מייד "עם סרגל" ויישרה אותו. את גליל המדרגות כלאה בריבוע של קירות מחופי אבן אפורה מחורצת שיובאה מסין, וברווח שנותר בין קירות העיגול לריבוע השתמשה להעברת כל הצנרת התפעולית בבית, כולל תעלות מיזוג האוויר.

כך נוצרה החזית הקדמית המגוונת, הבנויה מארבעה גושים בשלושה חומרים ובצבעים שונים, עם בריכות מים משני הצדדים של מדרגות הכניסה ובמרכז, קיר עץ עצום, שבתוכו משולבת דלת כניסה מרשימה, עשויה מלאכת מחשבת. הדלת והקיר הגבוהים והעבים בנויים מחתיכות עץ אלון בגובה ארבעה ס"מ בלבד ובעומק עשרה ס"מ, שמוסטות פנימה והחוצה ליצירת בליטות ושקעים המייצרים עניין ומתפוגגים כלפי מעלה. החתיכות מנוסרות מהאלון בכיוון קוטר הגזע ואפשר לראות את שנתות הגזע המעוגלות, ללא עיניים, המופיעות בכיוון האורך. המתבונן הקפדן חוזר ומגלה שוולמן הצליחה לכלוא את העיגול גם בתוך הפרטים – בתוך מנסרות עץ מרובעות (נגר – יוסי פנסו).

חלל הסלון משמש כמרכז הבית לכל אורכו (כולל השטיח העצום) ולכל גובהו. המבואה וחדר האוכל נפתחים אל הסלון בשערים ממוסגרים ובקומה השנייה מעקות זכוכית (ריהוט: "טולמנס").

 

הספרייה, בקומה השנייה, בנויה כגלריה על גבי קורת פלדה לבנה ורצפת זכוכית כהה.

בחדר האוכל, אבן ממסגרת את ריצוף הפרקט שבמרכזו מוצב שולחן אוכל עם רגלי נירוסטה ומשטח זכוכית שחורה בדומה לרצפת גשר הספרייה (תאורה: "קמחי", תמונות: לאה ניקל)

קיר העץ המרשים עומד במרכזה של חזית המורכבת מגושים שונים, שהיו חשובים לוולמן. "יש בגושים משהו קצת מאיים", מסתייגת וולמן,  ורציתי לעדן זאת מבחוץ באמצעות שילוב של חומרים שונים". בדרום, ממוקם גוש אבן בהירה, אחריו גוש עץ אדמוני, גוש אבן אפורה ולבסוף, בצפון, גוש אבן בהירה שוב. גם שני גושי האבן השומרונית הבהירה שונים זה מזה – בדרומי הדוגמה ריבועית ובצפוני מלבנית. שתי הדוגמאות נוצרו מסיתות מגרעות בלוח האבן, שיצרו  את המסגרות הגדולות, ולא משימוש בשני לוחות אבן בעוביים שונים.

מסורה של וולמן עבר על כל המרפסות המעוגלות ויישר אותן ליצירת פתחים מלבניים גדולים בחזית האחורית המערבית, הפונים לגינה ולבריכה. גם הגינה וגם הבריכה מלבניות וישרות – הבריכה נשפכת אל הקצה ודשא קצוץ נתון במסגרות שכולאות ריצוף אבנים אפור, כמו היו שטיחים ביציאה מכל פתח לגינה. לסלון, הנפתח אל המרפסות הייתה, בתכנון המקורי, תקרה נמוכה, שוולמן ביטלה כדי לקבל חלל כפול ומבט רחב לנוף הגינה והבריכה.

הסלון נמצא במרכז הבית ומכל עבר נפתחים ומשקיפים אליו כל החדרים. בקומת הקרקע, דרך פתחים מודגשים וממוסגרים בלוחות עץ רחבים בצבע חקי, נפתחים אל הסלון מבואת הכניסה בחזית וחדר האוכל מימין. בחדר האוכל, שולחן אוכל ארוך עם רגלי מתכת כסופות ומבריקות ומזכוכית הצבועה בשחור כהה ומנוגד. מצדו השני, של הסלון, ששטיח צר באורך 12 מ' פרוש לאורכו, משקיפה מהקומה השנייה, ספרייה עם מדפים אלכסוניים ועם רצפת זכוכית כהה המאזכרת את שולחן האוכל, הנשענת על קורת פלדה. בקומה השנייה, פרוש  שטיח ארוך, בדומה לשטיח בסלון, ומעקי זכוכית ללא פרופיל מאפשרים מבט נקי לסלון ולנוף, שבו מבצבץ הים במערב.

הסלון ושטחי  האירוח וההסעדה נמצאים מצידו האחד של מסדרון רחב בקומת הקרקע, ומצידו השני נמצא אגף השירות. וולמן שאוהבת משחקי מחבואים, בחרה בדלתות הנעות לתוך כיס בקיר כדי לבודד, בעת הצורך, את המטבח מחדר האוכל ואת חדר הקולנוע הביתי במרתף. בהסוואת המעלית, חדר העבודה, שירותי האורחים וארון החשמל, הגיעה וולמן לשלמות. הם חבויים מאחורי קירות עץ, ומי שאינו מודע לקיומם של החללים המסתתרים מאחור יחשוב שמדובר בחיפוי קיר יוקרתי הממשיך את הסלון.

"שער הכניסה" לסלון מכיוון מבואת הכניסה (תמונה: אפרת נתן)

חדר השינה – הורים ובמרכזו עוד שטיח ארוך, קצר רק במעט מזה שבסלון ובגלריה (פרקט: "פרקטים")

מאחורי קיר האבן האפורה, מסתתרות המדרגות הספירליות. אבן שומרוניות בהירה משמשת להפרדה בין הגושים. דוגמה מלבנית (לגדר המגרש ולגוש החזית הימני), דוגמה ריבועית (לגוש החזית השמאלי).

קיר עץ המפריד בין שני הגושים, בנוי מקוביות קטנות של עץ אלון ובתוכו מוסווית גם דלת הכניסה (רואים צירית וידית אחיזה).

פרגולות מלבניות בחזית האחורית מיישרות מרפסות מעוגלות שהיו קיימות בשלד הבניין. פרופילי דלתות היציאה עדינים כך שהם כמעט ואינם נראים.

גג הבניין הופך לגן ירוק המשקיף על גגות הרצליה (גינת גג: "גנן על הגג", דק: "יתד")

"אם כבר להסתיר –  אז להסתיר הכול!", קובעת וולמן. מתברר שהרצון להסתיר את אזורי השירות קשור גם לסימטריה. "הכול מפני שלא הייתה סימטריה בפינה הזו", צוחקת וולמן ומעניקה הסבר נוסף להסוואה, המבוסס על אחד מעקרונות התכנון שלה. הסימטריה ניכרת גם בחדרי השינה בקומה השנייה. חדרי ההורים נמצאים בצד אחד וחדרי הילדים בצד שני, ושני חדרי הילדים סימטריים וזהים זה לזה. בחדר ההורים, בולט שטיח, באורך שבעה מטר, על גבי פרקט לבן מבוקע, המבליט את המיטה בצבע החקי. גם ביחידת ההורים מתקיימת סימטריה פנימית, עם שני חדרי ארונות משני צדי המסדרון, הנמשך עם ריצוף לבן בחדר הרחצה. שם יש סימטריה מלאה, עם אמבטיה חופשית במרכז ומשני צדיה כיורים לזוג ההורים הממוקמים בקיר משולב מראות מלבניות וזכוכית, שמאחוריו נמצאים מצד אחד מקלחון ומצד שני אסלה. לצד סימטריה וריבוע של העיגול, שמרה וולמן בבית על מונוכרומטיות בהירה בגווני חקי, שמנת ואפור, ואת עיקר הצבע נותן אוסף האמנות הישראלית העצום של בעל הבית, שבו יותר מ-100 תמונות שנתלו על הקירות.

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

להשארת פרטים:

כתבו עלינו נוספים

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל